השואה על היהודים במלחמת עולם השניה הייתה ועודנה סדק, חריטה בנשמה ובפיזיות של העם היהודי. העם הגרמני באותה תקופה הציג בגאון את מהות ההגדרה למושג רוע ואכזריות. לא נותרו רבים שיכולים פיזית להמחיש את הזיכרון המר והנורא של השואה, כן נשארו כל הזכרונות, הסיפורים והתמונות של אלו. סיפורים וזכרונות שמזעזעים מחדש את כל העולם ובפרט את העם היהודי. כל שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, זכרונות אלו מציפים את עמנו בכאב ובגועל מהמעשים החסרי ערך וכבוד למין האנושי.
הרבה מאוד מוזיאונים ומונומנטים של השואה בארץ ובעולם, יד ושם כמובן, במרכז ברלין ישנה האנדרטה המוצגת כקברים, באמסטרדם ישנו מוזיאון אנה פרנק. אחד מהסיפורים העצובים, ( לפחות מאלו שסופרו ) על משפחה של יהודים שנאלצו לחיות במחבוא במשך שנים, אנה פרנק הילדה כתבה יומן דאז, וזה נשאר כמצגת של חוויותיה מהתקופה, עד שנרצחה עוד בהויותה נערה.