לאס וגאס

נושא המאמר: לאס ווגאס
מאת: טלי שחר   שמור מאמר למועדפים

לאס וגאס היא העיר המרהיבה והדינמית ביותר על פני האדמה, היא מנצנת מתוך אבק המדבר של נבאדה כמו אל דוראדו מימים עברו. בתחילת המאה העשרים היא אפילו לא הייתה קיימת. בתחילת המאה העשרים ואחת היא משמשת בית למעל מיליון תושבים עם די תושבים חדשים כדי להידרש להקים בית ספר חדש מדי חודש.

לאס וואגס לא דומה לערים אחרות. אף עיר בהיסטוריה לא העריכה בגלוי את הצרכים של התיירים מעבר לצרכים של האוכלוסייה שלה. כל התרחבותה הושגה בשל התיירות, אבל התיירים לא הרסו את העיר 'האמתית', משום שלא קיימת עיר שכזו. בלאס ווגאס אין שכונות מרתקות לא ידועות ואין מקום שבו התיירים עשויים לצאת מהדרך הסלולה כדי ליהנות מחוויות אותנטיות יותר. במקום זאת, הכול מכוון אל עצמו, הסיבה לכך שלאס ווגאס גאה בכך שנמצאים בה מרבית בתי המלון הגדולים בעולם היא שבסביבות 37 מיליון תיירים כל שנה מגיעים כדי לראות את המלון במו עיניהם.

קידומת אזור לטלפון לכל מספרי הטלפון בטקסט, אלא אם כן צוין אחרת, הוא 702.

כל אחת ממפלצות אלה הוא הרבה יותר מסתם בית מלון, ויותר מאשר הקזינו שבאופן בלתי נמנע נמצא בחובו. אלה מקומות יוצאים מן הכלל, ארצות דמיון אוטונומיות של התרגשות אמתית עשויים להשתרע לאורך מעל קילומטר וחצי מצד אחד לאחר. כל אחד כולל תמורה ראוותנית של חדרי תצוגה ובריכות שחייה, סוויטות אורחים יוקרתיות ומסעדות, מתקני היי טק ואטרקציות.

הקזינו רוצים שתהמר והם יעשו כמעט הכול כדי למשוך אותך פנימה. כך יש טיילות נעות עצומות שאוספות אותך מדרכים צדדיות של הסטריפ, כמעט נגד רצונך, וסוחפות אותך לתוך מקומות כמו 'סיסרס פאלאס'. לאחר שנכנסת, מצד שני, הדבר האחרון שהם רוצים הוא שתעזוב. לא משנה למה נכנסת, לא תוכל לעשות זאת מבלי לעבור ליד קומת הקזינו פעמים רבים מספור. אשר למציאת דרכך החוצה, זה עשוי להיות בלתי אפשרי כמעט. הפעילות נמשכת יומם ולילה, ובאווירה זו חסרת חלונות וחסרת שעונים אתה מאבד כיוון.

'דגש מועט ניתן למועדוני ההימורים. לא הומצאו סיסמאות זולות שאפשר לחקות בקלות כדי לפרסם את לאס ווגאס, אף ניסיון לא נעשה להציג תמות אדריכלות רומנטיות מזויפות או לשוות הדר או עליצות.' מדריך ניהול פרויקט עבודה לנבאדה, 1940

לאס ווגאס אף פעם לא מעזה לנוח על זרי הדפנה, ולכן העיקרון הבסיסי של קזינו סטריפ עודן בלי סוף מאז האתרים עם נושא מערבי וחוות של שנות 1940. בשנות 1950 ו- 1960, כאשר רוב המבקרים הגיעו ברכב, בתי הקזינו הציגו עצמם כנאות מדבר טרופיים שופעים בסוף נסיעה ארוכה במדבר. אחרי שהחליפו אותם טיסות, לאס ווגאס בחרה בפנטזיה של דיסני, תהליך שהתחיל בסוף שנות 1960 עם 'סיסרס פאלאס' והסתיים עם 'אקסקליבר' ו'לוקסור' בתחילת שנות 1990.

כיום, אחרי שישה עשורים של תצוגה קפיטליסטית, הסטריפ נעול על תשוקה היפראקטיבית לריגושים והדר. מבקרים בפעם הראשונה נוטים לצפות שלאס ווגאס היא מאגר של קיטש, אבל בעלי הקזינו ערמומיים מכדי להיות סנטימנטליים בנוגע לעבר. כן, יש כמה מחקים של אלביס בסביבה, אבל מה שמאפיין את העיר הרבה יותר הוא החיפוש הבלתי נלאה אחר חדשנות. הרבה לפני שהם מאבדים את הניצוץ שלהם, מנותצים פריטי התצוגות של אתמול עד עפר כדי לפנות את הדרך לתחליפים יקרים יותר. המודל של דיסני הושלך למען נושאים בוגרים יותר, ולאס ווגאס דורשת לא פחות מערים שלמות. העתקים של ניו יורק, פריז, מונטה קרלו ווינה נאבקים על מקומם בסטריפ.

הלקוח הוא מלך בלאס ווגאס. העיר מספקת את מה שהתייר רוצה. אם תרצה את היעד הזול ביותר באמריקה, תיהנה ממחירים על הרצפה ללינה ותמצא את המזנונים במחירי מציאה הטובים ביותר. אם אתה מבקש סגנון ושפע, לעומת זאת, תוכל לסעוד במסעדות הטובות ביותר, לקנות בחנויות האופנתיות ביותר ולצפות בבידור ברמה עולמית. הכול עולה כסף אבל פחות מאשר במקום אחר. אותם קווים מנחים מתאימים להימור. מרכזי הענק של הסטריפ בעבור אלה המבקשים גן עדן של מהמרים כבדים מתוחכמים, שם דמויי ג'יימס בונד בטוקסידו מטילים שטרות שאננים על שולחנות רולטה. אחרים מעדיפים את הקזינו שלהם חוטא ואפלולי, עם בריונים מעשנים כבדים וקשוחים. גם מהסוג הזה לא חסרים, בייחוד בעיר התחתית.

על פניו, העיר דמוקרטית ביותר. לא משנה איך אתה לבוש, עד כמה הופעתך מהודרת או אחרת, תתקבל בברכה בחנויות, במסעדות ומעל לכול בקזינו. מה שכמעט לבטח לא תקבל הוא הזכות להיות מי שצוחק אחרון. לכל העניין המפתה צמוד תג מחיר. נעים לדמיין שאולי חצי מהתיירים הם מהמרים מוכשרים המצליחים לגרוף רווחים בשולחנות ואילו המחצית השנייה מפסידה, אבל בשורה התחתונה כמעט אף אחד לא מנצח. במלים של סטיב וין, שבנה אל 'בלאגיו' ואת 'מיראג'', 'הדרך היחידה להרוויח כסף מקזינו הוא להיות הבעלים'. לפני הנתונים האחרונים, 85 אחוזים מהתיירים מהמרים ומפסידים בממוצע 665 דולר כל אחד. נוסף על כך, מהר מאוד מגלים שכמעט כל פעילות אחרת מתבררת כזולה יותר מהימור, אז בסוף מוציאים את הכסף על כל מיני דברים אחרים גם כן. לאס ווגאס חכמה כל כך משום שהיא מוודאה שאתה תיהנה כל כך שלא יהיה לך אכפת שאתה גם מפסיד קצת כסף תוך כדי. לכן לא קוראים לזה 'הימור' יותר אלא 'משחק'.

לבסוף, בשעה שלאס ווגאס לבטח השתפרה מאז הימים הראשונים של שליטת האספסוף, אין אמת בגישה שהיא נעשתה ליעד משפחתי. למעשה, בעבור ילדים היא לא מתקרבת אפילו למקום כמו אורלנדו. בכמה בתי קזינו יש פארק נושא נוסף או מתקנים כדי למלא את הרגעים המעטים שבהם לא מהמרים, אבל רק עשרה אחוזים מהמבקרים מביאים ילדים, וההמון המתקבץ סביב הרי הגעש המתפרצים ומאבקי שודדי הים לאורך הסטריפ הם מבוגרים באופן בלעדי כמעט.