מוזיאונים בלונדון

בימים אלה יושב טוני בלייר מול וועדת הבדיקה של מלחמת עיראק השנייה ומנסה להצדיק את מעשיו.

צ'רציל שהיה אדם מלומד, מתקדם ונאור לכל הדעות, היה מחסידי רעיון האימפריה והוכיח עוד בימיו שאם לא מתערבים בנעשה במדינות אחרות מגיעות לבסוף הצרות הביתה. הכיבוש הבריטי לא היה רק רוע וניצול ציני של משאבי המדינות, במקרים רבים הצליחו האנגלים, עם הרבה חוכמה, ולא תמיד בהרבה כח, לשלוט כמיעוט על הרוב, בדרכי שלום, דרך הבנת התרבות, ידע בהיסטוריה, וכיבוד הדת המקומית. הם אכן הביאו איתם קידמה, בארץ ישראל, לדוגמא, משתמשים עד היום במפות שלהם, בהודו נוסעים ברכבות שלהם, כמה מדינות באפריקה אימצו את שיטת המשפט הבריטי ועד היום ניתן לראות שופט שחור בבית משפט אפריקאי עם תלבושת של שופט בריטי ופאה נוכרית לבנה ארוכה. זימבבואה, בעבר רודזיה, נשלטה עד לפני שנים ספורות בידי מיעוט לבן בחסות בריטית והייתה מדינה חזקה ומשגשגת שזכתה לכינוי "סל התבואה של אפריקה". אמנם הייתה שם גזענות ושבעים אחוזים מעושרה של המדינה היה נתון בידי אחוז אחד של האוכלוסייה, אך לפחות הייתה יציבות, היה סדר ומידה של עושר. היום, לאחר שגירש רוברט מוגבה את בעלי החוות הלבנים, נותרה המדינה ענייה, חסרת סדר, מושחתת, מוכת מחלות ורעב ואזרחים מיואשים שבורחים ממנה לדרום אפריקה השכנה. אין ספק שהקולוניאליזם גרם לצרות רבות ושהשפעתו ההרסנית ניכרת עד היום, אך נשאלת השאלה האם ניתן היה למנוע את המצב, מרגע שנוצרו האמצעים ובשלו התנאים היה זה רק עניין של זמן עד שהאירופאים יכבשו את העולם החדש. עוד בעת העתיקה נלחמו העמים זה בזה ללא הפסקה, אימפריות עלו ונפלו, הבבלים, הפרסים, היוונים, – מי שהיה יותר חזק השתלט. אך היה הבדל בין כיבושיהם של המונגולים, לדוגמא, שהביאו איתם רק הרס וחורבן ואולי עוד שפחות מין לג'ינגס חאן, ובין אלה של הרומאים שלפחות בנו דרכים ואקוודוקטים. קיים היה גם הבדל בין האימפריאליזם הבריטי (פרוטסטנטי) לאימפריאליזם הספרדי (קתולי), כשם שקיים היום הבדל בין צפון אמריקה לאמריקה הלטינית. ניצחונה הגדול של האימפריה הוא תפוצתה של האנגלית, שפה של עם לא גדול שהיום נחשבת למעין לינגואה פרנקה של העולם, שפת העסקים, השפה המדעית, שפת הטכנולוגיה, שפת המחשבים והאינטרנט. עדויות לגודלה ולעוצמתה של האימפריה נמצאות במוזיאונים של לונדון. אנגליה ממשיכה להרוויח כל שנה ממליוני התיירים העולים אליה לרגל כדי לחזות בפלאי העולם שברשותה. ביקור במוזיאון בריטי יכול בקלות להיחשב כביקור במוזיאון של העולם. 

במוזיאון הטבע קיים אוסף אדיר של פוחלצים, של חיות משומרות, ושל שלדים, אלפי מינים של ציפורים, חרקים, זוחלים, יונקים ודגים המתפרשים על פני כמה אולמות, בעלי חיים (...אולי כבר לא כל כך) מכל פינה בעולם, לראות את אלפי הפריטים של האוסף הזה יכולה להיות החוויה החזקה ביותר שלונדון יכולה להשאיר בזיכרון, נראה כאילו כל החיות שאי פעם היו בעולם, כל היצורים של הבריאה, נמצאים שם. באותו מוזיאון יש גם אולם המוקדש לחיות הפרה-היסטוריות עם דגמים של דינוזאורים שבנויים בהתאם למימדיהם המשוערים. בתוך דגמי הדינוזאורים יש מנגנונים מכניים שמזיזים אותם, הם מניעים ראש וצוואר, חושפים שיניים ומשמיעים קולות, חוויה שיכולה להיות מבעיתה ומרגשת במיוחד לילדים קטנים.

מוזיאון הטבע הוא חלק מקומפלקס של שלושה מוזיאונים גדולים

Science Museum , Victoria & Albert Museum Natural History Museum,

כמה מהפוחלצים הם של חיות שנכחדו וכמה מהם, כמה לא נעים, בעזרת האנגלים. היום הציד הוא לא הפעולה הכי קורקטית בעולם, זה אכזרי ופוגע בזכויות בעלי החיים. אך אצילים ומלכים באירופה תמיד אהבו לצוד, לפעמים בשעה שנתיניהם היו שרויים ברעב, היו הם יוצאים עם פמליה גדולה, סוסים, מחצרצים וכלבים ליערות כדי לצוד איזה שועל מסכן, ארנבת, פסיון או חזיר בר. ובערב, באחוזותיהם המפוארות, הרשימו את נשותיהם בעלילות גבורה. לאוסטרליה הביאו איתם המתיישבים החדשים שועלים וארנבות, שהיו זרים למערכת האקולוגית המקומית, כדי שיהיה להם מה לצוד. הארנבות מאז התרבו (כמו ארנבות) וגרמו, וגורמות עד היום, נזקים אדירים לחי ולצומח של היבשת הבתולית. בשנות החמישים של המאה העשרים הפיצו מדענים אוסטרלים מחלת ארנבות ביבשת כדי להתמודד עם ריבוי היתר שלהן . במוזיאון בעיר אדליד שבדרום אוסטרליה, יש חדר מיוחד המוקדש לפוחלץ אחד, מין זן של זאב אוסטרלי הנקרא "הזאב הטזמני" אשר נכחד במאה התשע עשרה. לפני שנכנסים לחדר מסופר סיפורו הטראגי של הזאב שפוחלץ אחד זה כל מה שנשאר ממנו. אפשר לעמוד שם מול תה הזכוכית ולהביט בפניו של היצור המסכן, זוהי חוויה שבקלות יכולה להעלות דמעות בעיניים. באותו מוזיאון מוצגות גם עדויות לגזע אדם שנכחד, אבוריג'ינים-טזמנים, אלה חיו באי הדרום-אוסטרלי בשלווה עד שהגיעו האורחים החדשים, והיום נשארו מהם רק מזכרות, האחראים לטווח... ניחשתם נכון... אלוהים נצור את המלכה.

גם במוזיאון היסטוריית הטבע בלונדון ניתן לראות פוחלצים של חיות שכבר אינן עימנו. בימים אלה יש נסיון לשמר תאים של בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה כדי להביאם פעם לעולם במקרה ויכחדו.

מסעות הצייד עדיין לא עברו מן העולם, הנסיך צ'ארלס, נצר לשושלת המלכים בת אלף מאתיים השנים, העתיד לרשת את הכתר, אם לא יקשיב לרחשי ליבם של בני עמו ויותר עליו לטובת בנו, גם הוא, עד היום חוטא בתחביבו הישן - הציד. נושא זכויות האדם תמיד היה נושא בעייתי במסעות הכיבוש מהמאה החמש עשרה ואילך, מצד אחד היה סחר בעבדים, ומלחמות עקובות מדם עם ילידים, מצד שני הופסקו מנהגים פרימיטיביים כמו הקרבת בתולה בכל יום למען זריחת השמש. אז אולי אותו עבד לא אהב את הכיבוש אך בתולה מסויימת בשבט אינדיאני באמריקה יכולה הייתה לנשום לרווחה. בספרו של ז'ול וורן "שמונים יום מסביב לעולם" מסופר על אישה שחיה בהודו. בעלה מת ולפי המנהג המקומי היא עתידה להישרף עם כל הרכוש שלו כדי שתוכל להתייחד עימו בשמים, פיליאס פוג ופספרטו (המערביים) מצילים את הבחורה ואת המצב. נפוליאון, שראה את עצמו כמביא את בשורת המהפכה והרעיונות המתקדמים של עידן האורות, ביטל מנהג פרימיטיבי שהיה נהוג בפסטיבל בונציה : יריית כלבים חיים מתותחים. כשביקר נפוליאון הצעיר במצריים, הוא לא היסס (כפי שנהגו הבריטים, לפניו ואחריו) לשדוד אוצרות ארכיאולוגיים ולהביאם לפריז, על הפריטים שהביא עימו מתנוססת עד היום האות "N"  ולמצרים לא נותר אלה לשים שלט במקומם של החפצים האבודים עליו כתוב "אין".

גם על הנקודה הזאת קיים ויכוח : האם יש להשאיר אוצרות עתיקים במדינות עולם שלישי, לא יציבות  שעלולות להביא להרס שלהם?.

ב-2001 פוצצו אנשי טליבאן באפגניסטן פסלים בודהיסטים ענקיים מן המאה השישית לספירה  כדי למנוע סגידה אליהם וכדי למחוק כל זכר לרעיונות שקדמו לאיסלאם. גם בירושלים משמידים מוסלמים קיצוניים אוצרות ארכיאולוגיים, מאותה סיבה. בהסכמי אוסלו נכלל סעיף שאומר שפריטים ארכיאולוגיים הנמצאים בשטחי A שייכים לרשות הפלסטינית. בני ליס, כתב ערוץ אחד, שב ומתריע בפני תופעה של כנופיות שודדי קברים שפועלות בשטחי הרשות ומשמידות עדויות להתיישבות היהודית של ימי התנך.  במצב כזה עדיף שהעתיקות ישמרו במוזיאון באירופה על פני השמדתם באזורי המחלוקת. 

בעיראק, לאחר שנפל שלטונו של סאדאם חוסיין, נבזזו פריטים יקרי המציאות מהמוזיאונים, פריטים המתאורכים לכמה אלפי שנים, עתיקות מסופוטמיה ואשור, ערש הסיבילזציה. דרך אגב מצב זה של כאוס בעיראק נוצר מאחר והאמריקאים לא הכינו תוכניות רציניות לשליטה במדינה, לאחר ניצחון הבזק שלהם, וגילו בורות מוחלטת במנהגי המקום, דבר שאומרים שלא היה קורה אילו היו האנגלים כובשים את בגדאד.   

זהו לא תסריט בדיוני שהשלטון במצריים יפול, שסיעות קיצוניות ישתלטו על המדינה, שתהיה מהפיכה ושההמון יסתער על האוצרות הארכיאולוגיים, או לפחות מה שנשאר מהם. באנגליה של היום תסריט כזה נראה פחות סביר, נראה שהסדר ימשיך לשלוט בממלכה עוד שנים רבות, שהפריטים במוזיאונים ישמרו בקפידה, שמיליוני אנגלים ימשיכו ללגום תה בחמש, שצ'אלרס ימשיך לצאת למסעות הצייד שלו ושהסאן ימשיך לחשוף שערוריות מין של סלבס. העתיקות שנגנבו מהמוזיאונים העיראקיים מוצאות דרכם לאספנים פרטיים ונראה שיגיעו בסופו של דבר ליידי המערב, אחרי הכל.

במוזיאון הבריטי שוכנים עד היום פסלי שיש ופריטי ארכיטקטורה מרהיבים שנלקחו בראשית המאה ה-19 מהפרטנון שבאתונה, פריטים הידועים בשם-the Elgin marbles   על שמו של הלורד אלגין שהביא אותם עמו לאנגליה ומאוחר יותר מכר אותם למוזיאון הבריטי. יוון אז הייתה חלק מהאימפריה העותומאנית, הלורד אלגין ששימש שגריר אנגליה באיסטנבול, טען שקיבל מכתב המאשר את לקיחת הפסלים מהשלטונות הטורקיים, מכתב שלא נמצא עד היום. הפסלים נעקרו בגסות ממקומם באקרופוליס, עברו תלאות דרך עד שהגיעו לאנגליה ובנוסף זכו לטיפול רשלני של עובדי המוזיאון הבריטי לאחר שאלה ניסו לנקות אותם עם חומרים שונים שהסבו להם נזק בלתי הפיך. בתגובה מסרו מהמוזיאון הבריטי שגם לפני וגם אחרי לורד אלגין נלקחו פריטים מהפרטנון והם לא היחידים שעשו כך, בנוסף הם מודים בחצי פה: "Mistakes have been made "

הפרשה האומללה הסבה נזק אדיר לתדמיתם של האנגלים, ואף תועדה בשיר של הלורד ביירון :

Dull is the eye that will not weep to see

Thy walls defaced, thy mouldering shrines removed

By British hands 

פסלי הפרטנון הם לא סתם עוד פסלים מהעת העתיקה אלא מהווים את אחת מפסגות היצירה האנושית, השלמות, הדיוק בפרטים, הידע באנטומיה, במתמטיקה, בגאומטריה, הפרופורציות המושלמות וכל זה כאלפיים שנה לפני הרנסאנס. הויכוח נמשך עד היום : היוונים דורשים את הפסלים והאנגלים מסרבים להחזירם. חוץ מאוסף הפסלים המדובר מציג ה -  BRITISH MUSEUM    

אוספים מרהיבים של ציורים, פסלים, תכשיטים ודברי אומנות ונוי מכל קצוות הגלובוס, מכל התקופות, ובנוסף מוצגות תערוכות מתחלפות בדגש על אומנות עולם, מחיר הכניסה למוזיאון – 0 , כן, כניסה חופשית (למעט אולמות מסויימים עם תערוכות מתחלפות מיוחדות). שעות הפתיחה 10-17.30 בכל יום.

עוד מוזיאון ששווה לראות בלונדון הוא מוזיאון המדע. די להזכיר כמה שמות של חלוצי המדע הבריטים איזיק ניוטון, ווילאים הרשל, ג'יימס וואט, מייקל פרדיי, שעל אף תחרויות היוקרה שבין האנגלים לצרפתים, לגרמנים או לאיטלקים, אין עוררין על תרומתם למדע. במוזיאון מוצגים דגמים של מנועי הקיטור הראשונים. בגובה שלוש קומות עם דוד נחושת ענק להרתחת המים, המנועים, שלפעמים מזכירים מתקני עינויים של ימי הביניים, שרויים בתנועה מתמדת כך שניתן לראות בדיוק איך הם עובדים. בתחילת דרכם  הזיזו אבני ריחיים לטחינת קמח, אחרי זה נולים מכניים לטווית בדים והם אלה שבישרו את המהפיכה התעשייתית שגם היא התחילה באנגליה. ניתן לעקוב אחר התפתחות מנועי הקיטור, בעזרת עשרות הדגמים, אחרי כל שלב וכל שכלול שנוסף בהם עם השנים, עד למנועי הקיטור המודרניים שעדיין נפוצים היום.

בימינו לא תמיד מהללים את הדרך ה"מערבית", הקולוניאליזם, הגלובליזציה, הקפיטליזם החזירי, הרס הטבע, גורמים לאנשים לשאול את עצמם : מה כל כך טוב בזה?, אך לונדון היא אחת מערי הבירה הירוקות בעולם ורוב בתיה בעלי קומה אחת, היא הייתה בין ראשונות הערים שזכו לתכנון, למחשבה רצינית ולפתרון בעיות התיעוש המואץ וזיהום האויר והראשונה להקים מערכת רכבות תחתיות.

על השאלה מדוע דווקא בארצות מסוימות, לא גדולות במיוחד, כמו אנגליה, התגלו, נהגו והומצאו המצאות כל כך הרבה תגליות ורעיונות ששינו את העולם, אין תשובה אחת ברורה : לפי סמואל הנטינגטון, מחבר :"התנגשות הסיביליזציות" היו אלה כמה סיבות אשר ייחדו את הסיביליזציה המערבית מסיביליזציות אחרות, גורמים כמו הפרדת דת ממדינה, השלטת חוק שמחייב את כולם, מסורת של פלורליזם. בתחום המדע יש משקל רב למסורת של שיתוף המידע, עוד מימי היוונים הידע חולק לכולם, הוא נלמד באקדמיה, תועד ונכתב בעוד בתרבויות אחרות נשמר למספר יודעי סוד, מקורבי השלטון, וכשהם נעלמו נעלם הידע איתם. מי שמבקר במוזיאון המדע בלונדון מבין את הנקודה הזאת, כל הידע עומד שם מול העיניים והוא בשבילכם לקחת, ממנועי קיטור עד לפצצת אטום.

עוד במוזיאון דגמים רבים של מכוניות, אופנועים ומכשירים חשמליים מכל התקופות, הדגש הוא על מוצרים בעלי ייחוד עיצובי, וינטג', מוצרים אנגליים או מכשירים ומכונות שהיו לאבני דרך בהתפתחות הטכנולוגית העולמית. מוצג מעניין הוא טיל ה- v2

אותו טיל אימתני שהטיל מורא ופחד על אויבי הגרמנים וגרם להרס רב בערי אנגליה במלחמה העולמית השנייה. את הטיל בנה גאון הבליסטיקה הגרמני ורנר פון בראון, הטיל מתנשא לגובה של כשתי קומות. המנוע שלו נראה כאילו נלקח מסרט ישן של ג'יימס בונד בו מדען מטורף מאיים להשתלט על העולם. כ3000 טילים כאלה נורו על ידי הגרמנים במלחמה, בעיקר על אנגליה וזה קרה רק לפני 65 שנה. אחרי המלחמה עבר פון בראון לאמריקה ועבד עבור נאסה, שם עזר בפיתוח הטיל v Saturn , הוא הטיל ששלח את אפולו 11 לירח.

בועידת יאלטה שנערכה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה בפברואר 1945, נפגשו סטאלין, רוזוולט וצ'רציל לדון בעתיד העולם שלאחר המלחמה, כבר אז הסתמנה ירידה בכוחה של אנגליה אל מול כוחן של שתי המעצמות העולות, העתידות לשלוט בעולם. ביולי של אותה שנה הפסיד צ'רציל בבחירות לראשות הממשלה, אומרים שהאנגלים רצו שינוי. בשני העשורים שבאו לאחר מכן עזבו הבריטים את רוב המשובות וימי האימפריה נגמרו.

בשנות השישים המוקדמות ילדי הבייבי בום של מלחמת העולם השנייה החלו להקים להקות ואנגליה שוב כבשה את העולם, שוב שלטון של (מוסיקאים) מעטים על רבים, שוב כיבוש מסיבי של אנגלים (של אולמות קונצרטים ואיצטדיונים) מארגנטינה עד קנדה מיפן ועד נורווגיה, ושוב כספים גדולים שזורמים מכל העולם אל הממלכה. לאלילי הרוק לא הקימו (עדיין) מוזיאונים מפוארים, למעט מוזיאון המוסיקה והפופ וכמה איזכורים במאדאם טוסו. בליברפול הסכילו לתעל את עלייתם לרגל של מעריצי הביטלס והעיר מציעה מגוון אטרקציות הקשורות לארבעת המופלאים. בלונדון ניתן לראות את הארובות

 (Battersea Power Station) מעטיפת התקליט של פינק פלויד  animals , להצטלם במעבר החצייה של abbey road (עדיף להגיע מאוחר בלילה, אז התור קצר יותר) או להצטלם עם פנקיסטים בפיקדילי.  

©צ'רלי travelpedia

 הזמינו מלון בכול העולם ללא עמלות הזמנה וללא עמלות תיווך! בוקינג הוטל